הרוש נ' אלשב חברה לבנין ולהשקעות בע"מ

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת כב' הרשם אריה ביטון מיום 12.12.10 בתיק הוצל"פ 01-25163-07-9 (להלן:"תיק ההוצל"פ"), לפיה נדחתה בקשה בטענת פרעתי שהוגשה ע"י המערערת – החייבת בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן:"חוק ההוצל"פ") באשר לפתיחת תיק ההוצל"פ ע"י המשיבה – הזוכה לביצועו של פס"ד לפינויה מדירה המושכרת לה על ידי הזוכה.

2.להלן תמצית השתלשלות העניינים הרלוונטית לענייננו, כפי שעולה מהחומר המונח בפני:

א.במסגרת ת"א 60826/06 ניתן ביום 30.1.07 פס"ד בהעדר הגנה כנגד החייבת לפינוי וסילוק יד מדירה בה הינה מתגוררת בשכירות ולהחזרתה לזוכה, תוך חיובה בחיוב כספי, נוסף על פינויה מהדירה.

ב.כנגד החייבת נפתח תיק ההוצל"פ לביצוע פסה"ד מיום 30.1.07 ונקבע מועד לפינוי החייבת ליום 12.8.07.

ג.ביום 6.8.07 נחתם הסכם בין החייבת לזוכה לפיו נדחה מועד הפינוי של החייבת מהדירה ליום 19.11.07, ללא צורך בהודעת פינוי נוספת.

ד.במכתב מטעם הזוכה מיום 27.8.09 מבוקש לסיים את תקופת השכירות ולפנות את הדירה עד יום 30.9.09. הזוכה מציינת כי "בחודש יולי פנינו אליכם בהוראת פינוי, אלא שביקשתם להישאר תקופה נוספת בשכירות" וכן כי קיים חוב בגין תשלומי וועד בית.

ה.במכתב מטעם ב"כ החייבת ובן זוגה מיום 23.9.09, נטען כי סוכם שהנכס יימכר להם תמורת סך של 650,000 $ והם העבירו סך של 210,000 $ בגין רכישת הנכס וסך של 38,400 $ בגין תשלומי שכירות שסוכם שייחשבו כחלק מתשלום יתרת תמורת הרכישה. לטענתם, משביקשו להשלים את עסקת הרכישה טען הבעלים של המשיבה, מר לחיאני, כי הוא דורש תמורת מכירת הנכס סך של 1,000,000 $, בניגוד להסכמות הצדדים והם דורשים לאכוף ולהשלים את הסכם המכר בהתאם לסכום המקורי שסוכם.

ו.החייבת הגישה בקשה בטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, בגינה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור.

3.תמצית טענות המערערת:

א.שגה כב' הרשם בקביעתו לפיה לא מצא כי לאחר פסה"ד כרתו הצדדים הסכם שהביא לביטול פסה"ד, באשר מכלול הראיות מביא למסקנה הפוכה לפיה החייבת הרימה במלואו ואף למעלה מן הנדרש, את הנטל המוטל עליה לצורך הוכחת טענתה ואילו הזוכה לא הרימה את הנטל שהועבר אליה ע"י גרסת החייבת וראיותיה וכללו הודאה בכתב מצד הזוכה.

ב.שגה כב' הרשם בקביעתו כי הסכם דחיית הפינוי מיום 6.8.07 מוכיח שלא נגרע תוקפו של פסה"ד. החייבת לא טענה כי ההסכם הוא שהפקיע את פסה"ד אלא שפסה"ד הופקע ע"י הסכמות בע"פ ועל דרך התנהגות, המאוחרות להסכם. עם זאת, ההסכם מחזק את טענות החייבת, שהרי למרות האמור בו בוטל מועד הפינוי הנדחה והזוכה נמנעה משך שנתיים מלנקוט הליכי פינוי.

ג.שגה כב' הרשם בקביעתו לפיה אין מחלוקת בין הצדדים כי הזוכה נתנה מעת לעת הסכמה לדחיית מועד הפינוי, אך לא ויתרה על סעד הפינוי. הרשם טעה בכך שקיבל את טענת הזוכה כאילו ניתנו מספר אורכות לפינוי, טענה שלא הוכחה ואינה מתיישבת עם מכלול העובדות. טענת החייבת כי הזוכה הסכימה לתקופת שכירות חדשה, ובמשך שנתיים רצופות זנחה את הליכי הפינוי והצדדים פעלו לפי מערכת חוזית חדשה שהפקיעה את פסה"ד, היא זו שהוכחה.

ד.שגה כב' הרשם במסקנתו הבלתי מנומקת בנוגע למכתב הזוכה מיום 27.8.09 עליו הסתמכה החייבת ובקביעתו לפיה המכתב מעיד רק על פירעון החיוב הכספי אך אינו מעיד שחיוב הפינוי בוטל.

ה. שגה כב' הרשם בהפרידו לחלוטין בין פירעון החיוב הכספי בפסה"ד לבין סוגיית הפינוי. בנסיבות העניין קיימת זיקה מלאה בין החיובים והיה על כב' הרשם לראות בפירעון החוב הכספי במלואו בסמוך לאחר הסכם דחיית הפינוי לכל הפחות, ראייה נסיבתית נוספת המצטרפת למכלול ומחזקת את טענת החייבת בדבר פקיעת חיוב הפינוי.

ו.עוד טוענת החייבת כי הרשם התעלם מעובדות וטענות נוספות שהביאה החייבת שיש בהן להצדיק את קבלת הערעור:

- שגה כב' הרשם שלא קבע כי גרסתם המפורטת של החייבת ובן זוגה בתצהירם עמדה במבחן החקירה שכנגד ואף יצאה מחוזקת וראויה לאמון מלא. המערערת טוענת כי טענת הרכישה הועלתה על ידה כדי להביא רקע עובדתי והסבר לטענתה העיקרית והיא -הארכת חוזה השכירות בהסכמה במסגרת הסכם המכר, באופן שהפקיע את חיוב הפינוי בפסה"ד. טענת הרכישה תתברר בביהמ"ש המחוזי במסגרת ת"א 33792-03-10 והעניינים הקשורים לכך מהווים חיזוק ניכר לטענת פרעתי של החייבת, שמצדיקים את קבלת הבקשה.

- שגה כב' הרשם שלא קבע כי גרסת החייבת מחוזקת ומאומתת ע"י הודאה ברורה בכתב של הזוכה – המכתב מיום 27.8.09.

- שגה כב' הרשם שלא זקף לחובת הזוכה את התנהלותה שלא בתום לב.

- שגה כב' הרשם בהתעלמו מכך שהזוכה התחמקה מלמסור גרסה נגדית ובקובעו ממצאים על בסיס גרסה קלושה וחסרה של הזוכה.